פסק-דין בתיק ת"א 16067-01-10

נתוני רקע

1.         התובע, הוא הנתבע-שכנגד (להלן - "התובע"), הוא בעל בית מגורים בעתלית. הנתבע, הוא התובע-שכנגד (להלן - "הנתבע"), הוא קבלן שיפוצים במקצועו. אין עוררין כי בחודש אוקטובר 2007, ולהזמנתו של התובע, נשכר הנתבע לשם ביצוע עבודות לשיפוץ ביתו של התובע בעתלית. התקשרות זו הולידה סכסוכים בין השניים. כתוצאה מכך הונחה בפניי תובענת התובע על סך 91,894 ש"ח. הנתבע התגונן בפני התביעה והגיש תביעה-שכנגד על סך 179,519 ש"ח. התובע התגונן בפני תביעה-שכנגד זו.

2.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגשו תצהירו-שלו, וכן תצהיריהם של רעייתו, חמיו, המהנדס ועו"ד אילן מוזס והאדריכלית, גב' מיכל קורן-כנות. עוד נסמך התובע על חוות דעתו המקצועית של אינג' קליגסברג יעקב (להלן - "קליגסברג"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו, וכן תצהיריה של מנהלת החשבונות שלו, גב' דבורה עבאדי ושל מר מוחמד שאהין אשר עובד לסירוגין עמו. עוד נסמך הנתבע על חוות דעתו הנוגדת של אינג' מרדכי שטיינר (להלן - "שטיינר"). בהמשך הדרך הונח בפניי, מטעם התובע, אף תצהירו של מר יוסף דיאב, קבלן שיפוצים שנשכר להמשיך בעבודות השיפוצים בביתו של התובע, לאחר שהתגלע הסכסוך בין בעלי הדין.

3.         משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

4.         התביעה העיקרית הינה בגין שלוש עילות: האחת, באשר לתשלומים ששילם התובע לנתבע עבור עבודות אשר על פי ההסכם נכללו בכתב הכמויות. השנייה, באשר להוצאות בגין תיקון עבודתו הרשלנית הנטענת של הנתבע. עילה זו עומדת ביסוד התביעה העיקרית והיא נסבה, בעיקר, על אודות עבודות ריצוף רשלניות נטענות. השלישית, בגין עוגמת נפש, טרדה ובזבוז זמן שהוסבו לתובע.

            התביעה-שכנגד הינה בגין שתי עילות: האחת, בגין יתרת תשלומים נטענים בגין עבודות נוספות שלא שולמה על ידי התובע. השנייה, והעיקרית, היא בגין הפסד הכנסות נטענות של הנתבע עקב עיכוב בביצוע העבודות בביתו של התובע, ובעטיו של התובע.

5.         כסבור הייתי שתחילה אדרש לשתי העילות העיקריות, זו שבבסיס התביעה העיקרית וזו שבבסיס התביעה-שכנגד. בעקבות זאת אדרש ליתר העילות בתובענות האמורות.

ליקויי בנייה נטענים

6.         הגם שהתובע טוען לליקויי בנייה בתחומים שונים אין בדעתי להידרש אלא לליקויי הבנייה הנטענים בעבודות הריצוף של הנתבע. כך, בראש ובראשונה, משום שחוות דעתו של קליקסברג נסבה אך באשר לעבודות ריצוף לקויות אלו. אכן בחוות דעתו נטען כי הריצוף ברחבי הבית הותקן בחוסר מקצועיות משוועת כמו גם ברשלנות בולטת ועל ידי רצף בלתי מקצועי ובלתי מיומן לחלוטין. כתוצאה מכך, כך נטען על ידו, יש צורך בהחלפת הריצוף ותיקון הליקויים שתוארו בחוות דעתו. עלויות אלו נישומו על ידו בסכום של 35,800 ש"ח ולהן יש לצרף 10% שכר בגין פיקוח הנדסי.

            ואף בהמשך, ולאורך כל הדרך, במסגרת מכתבי הדרישה וההתחייבות הנטענת, נדרש הנתבע אך לתיקונם של הליקויים בעבודות הריצוף שלו, ולא לכל ליקוי אחר.

7.         הגנתו של הנתבע, בהקשר לכך, הינה ברורה ומובהקת. נטען כי מיד עם קבלת אריחי הריצוף מצא הנתבע כי הם מטיב ירוד, במידות שאינן זהות וברוב האריחים נמצא קימור. התובע הוזהר, איפוא, כי תוצאות הריצוף באריחים הנ"ל תהיינה ירודות והוא ביקשו להחליף את האריחים בסוג טוב יותר. בהמשך הדרך, ועקב תחנוניו של התובע, נעתר הנתבע וביצע את עבודות הריצוף, ומלכתחילה להנחת דעתו של התובע. רק בהמשך הדרך החל התובע, תוך התכחשות לאזהרות האמורות, לבוא בדרישות וטענות כנגד הנתבע בגין ליקויי הריצוף, שביסודו של דבר הם פועל יוצא של רצונו של התובע לחסוך בעלויות ברכישת אריחים מטיב ירוד.

8.         אילו אמור הייתי להכריע במחלוקת זו אך על יסוד חוות הדעת של המומחים שבפניי, נטייתי המובהקת הייתה להעדיף את חוות דעתו של שטיינר על זו של קליגסברג. כך, משום שגרסתו של הנתבע באשר לסיבה שגרמה לתוצאות הריצוף הירודות, עלתה מלכתחילה במכתבו של הנתבע לתובע מיום 8.12.08 (נספח ג' לתצהיר התובע). חוות דעתו של קליגסברג ניתנה ביום 18.12.08, ואין לי אלא להניח באופן סביר שהיא אמורה הייתה להתמודד עם מכתבו של הנתבע מיום 8.12.08, שקדם לה. אין בחוות דעתו של קליסברג כל מענה, וממילא כל התמודדות, עם טענתו המפורשת של הנתבע בהקשר זה. ממילא, חוות דעתו של שטיינר, התולה את הליקויים בעבודות הריצוף בטיבם הירוד של האריחים, אינה זוכה לכל מענה בחוות דעת מקצועית מטעם התובע.

9.         כך, ככל שעסקינן בחוות הדעת שבפניי. שונים הם פני הדברים, ככל שעסקינן בדינמיקת המגעים שהיו בין בעלי הדין, משהתגלע הסכסוך ביניהם. לנוכח העובדה שב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק, אין לי אלא את המסמכים שלנגד עיניי והמתחייב מהם, כפי שאפרט להלן.

10.        הראשון לשגר מכתבים היה הנתבע, כאמור במכתבו הארוך מיום 8.12.08. אכן, כבר בהזדמנות הראשונה ההיא נפרסה גרסתו של הנתבע, בהקשר לעבודות הריצוף. אכן נרשם במפורט במכתבו כי "מדובר היה באריחים שאינם זהים במידותיהם וישנו קימור על פני האריחים ברובם, דבר היוצר תוצאה לא יפה כפי שצפיתי אותה וזאת הבאתי לידיעתך ואף ביקשתי ממך לשקול להחזיר אריחים אלו להביא במקומם אריחים מסוג אחר ברמה טובה יותר על מנת שנוכל לקבל תוצאה מושלמת... כעבור יומיים של הפסקה ביקשת שאמשיך בעבודה למרות איכותם הגרועה של האריחים. בעקבות בקשתך ולאחר שביקשתי מספק האריחים לשלוח רצף מטעמו שירצף לו בהתאם. הספק גלוסקא היה מלא בהסברים אך לשלוח רצף מטעמו לא הסכים, ולצערי הסכמתי אני".

            ומשכך, והגם שלכאורה מתבקש היה שהנתבע יתנער מכל אחריות בהקשר לליקויים בעבודות הריצוף, הרי בהמשך המכתב הוא רושם כי "עד להגעת הרכבת האלומיניום שמעת מפי ביוזמתי עקב אי שביעות רצוני מתוצאת הריצוף את רצוני שאני מוכן לשאת בכל הוצאות העבודה להחלפת הריצוף שתתקבל תוצאה יפה ומושלמת, אולם לא הסכמת" הוא חותם את מכתבו כשהוא רושם, לאחר רוב טענות ותלונות, כי "למרות כל זאת אינני מתנער מאחריות ולא חוזר מהבטחתי שאני יבצע את החלפת הריצוף על חשבוני כולל ההריסה והפינוי והמשך עבודות התיקון שנשארו ואותם הבטחתי לבצע ושאין ולא היו באזכור כזה או אחר בחוזה".

11.        משמע, ובניגוד לפרשנות המלאכותית המגמדת של ב"כ הנתבע, מסר הנתבע התחייבות ברורה ומפורשת לשאת בכל ההוצאות להחלפת הריצוף. כך, הגם שלכאורה ולנוכח טענתו המפורטת המנקה אותו מחבות זו, לא היה כל מקום לכך. ואם מלכתחילה יכול הייתי לשקול לחובת התובע את אי המענה שלו למכתב זה, וממילא את העדר התייחסותו לטענה המוטחת כנגדו באשר לטיבם הירוד של האריחים, הרי לנוכח ההתחייבות החד-משמעית של הנתבע, נתון זה מתפוגג והולך.

12.        בהמשך הדרך, כך המשך גרסת התובע, התקיימה פגישה ביום 26.12.08 שבה נכחו התובע ויתר המצהירים מטעמו ונעשתה בעקבותיה תרשומת על ידי אילן מוזס (נספח ד' לתצהיר התובע). בתרשומת זו נרשם כי הנתבע קיבל את חוות דעת המומחה המתייחסת לליקויים בעבודות הריצוף וכי "הושגה הסכמה כי השיפועים בדירה אינם סבירים". נטען, בהמשך הדרך, כי התקיימה פגישה נוספת בנוכחות אותם משתתפים בקפה "תות" במתחם שער הכרמל ביום 29.1.09 ובה סוכם, בין השאר, כי הנתבע יפרק את ריצוף כל הבית הגם שלצרכי פשרה סוכם כי התובע יישא בהוצאות פירוק והרכבה מחדש של המטבח.

13.        עיון בתצהירו של הנתבע מעלה כי הוא אינו מכחיש את קיומן של שתי הפגישות האמורות. ואולם התרשומת שנעשתה ביום 26.12.08 אינה משקפת כל עיקר את שסוכם באותה פגישה. שהרי סוכם בה כי הנתבע ימציא "חוות דעת אשר על פיה יוחלט אם אכן אנוכי קשור לתוצאות הריצוף או שהתוצאות היו רק בגין טיבן הגרוע של המרצפות" (סעיף 21(ה'). ואכן, כך המשך הגרסה, "גם באותה פגישה נוספת בקפה תות לא סוכם ולא הסכמתי לבצע את העבודות המפורטות בסעיף 18 לתצהירו של הנתבע" (סעיף 21 ו').

            גרסתו זו של הנתבע אינה מתיישבת עם הנתונים שבפניי. והרי חוות דעתו של שטיינר הינה מיום 15.2.09. משום כך, אם אכן הסכימו בעלי הדין בפגישה הראשונה ביום 26.12.08 כי יש להמתין לחוות דעת נוגדת מטעם הנתבע, לא מספק הנתבע כל הסבר מה היה הצורך בפגישה השנייה ביום 29.1.09, שעה שטרם הייתה בידו חוות דעת נוגדת. ומכל מקום, אין הסבר מטעמו על שום מה אין זכר לפגישה נוספת שאמורה הייתה להתקיים, על פי היגיון- גרסתו של הנתבע, לאחר שהייתה בידו חוות דעתו הנוגדת של שטיינר מיום 15.2.09.